טפילי-מעיים-אורחים-בלתי
טיפול טבעי
    • טפילי מעיים מסוגים שונים יודעים לשגשג בגוף האדם והם עושים זאת על חשבונו של הגוף המארח. במקרים מסויימים הפגיעה היא באיכות חיינו בלבד, אך ישנם גם מקרים בהם הם מהווים איום של ממש ומכשירים את הקרקע להתפתחות של אתגרי בריאות מסכני חיים. במאמר זה נכיר כמה מהנפוצים שבהם, נלמד מה הם הסימפטומים המעידים על נוכחות הטפילים ומהו הטיפול המוצע ברפואה המסורתית וברפואה הקונבנציונלית.

      אז מה זה טפילי מעיים?

      בהגדרה כללית טפיל או פרזיט זהו יצור שחי בתוך או על יצור אחר ואף אנו בני האדם משמשים להם כפונדקאי. טפילי מעיים שוכנים במערכת העיכול של האדם וניזונים מהמזון או מהדם ולפעמים מדופן המעי עצמו. ישנם טפילים שחיים בסימביוזה עם האדם ואינם גורמים לנזק וישנם טפילים אשר פוגעים במארח ועלולים לגרום למחלות שונות ביניהן דלקות במערכת העיכול, דלקות מפרקים, בעיות קשב וריכוז, עצבנות, הזעת לילה, הרטבת לילה אצל ילדים, תת תזונה ועוד. 

      נוכחותם של טפילי מעיים עלולה לגרום לדיסביוזיס במיקרוביום. מושג זה משמעו חוסר איזון של המערכת האקולוגית הפנימית הבא לידי ביטוי בשינוי דמוגרפי לרעה, קרי שגשוג יתר של הטפילים מול ירידה באוכלוסיית הבקטריות הידידותיות, דבר שגורם להחלשות מערכת החיסון ובמקרים רבים סולל את הדרך למחלות חמורות יותר. אמנם קיימים אלפי סוגים של טפילי מעיים, אך מפאת קוצר היריעה נדון כאן רק בכמה מהשכיחים שבהם:

      קנדידה

      אמנם קיימים כ- 150 זני קנדידה אך הנפוצה שבהם היא הקנדידה אלבקניס. זוהי פיטריית שמר הנמצאת באופן טבעי בגוף האדם, בעיקר במעי הגס, אך ניתן למצא אותה בכמויות קטנות יותר גם על העור, הפה, הגרון וכן אצל נשים בנרתיק. כשהקנדידה גדלה היא חודרת לגוף דרך דפנות המעי ויכולה לפלוש למקומות שונים בגוף. שגשוג יתר של קנדידה נקרא קנדידזיס והוא יתרחש כאשר אוכלוסיית המיקרובים הידידותיים, אשר שוכנים במעי, תיפגע מצריכה של אנטיביוטיקה, אכילה מרובה של פחמימות, עקה (סטרס), חוסר איזון הורמונלי. תסמינים אופיינים: נפיחות, גזים, עייפות, חרדה, דיכאון, דלקת בנרתיק, בעיות זיכרון, פטריות בעור, גרד וצריבה, בעיות במחזור, PMS, חוסר איזון הורמונלי, עצירות, שלשול, כאבי בטן, אלרגיות למזונות, השתוקקות למזונות מתוקים ועוד.

      הליקובקטור פילורי

      זה הטפיל הנפוץ ביותר בעולם 40-50% מאוכלוסיית העולם נושאת את החיידק, 90% מהאוכלוסייה משמשת לו כמארחים, אך לא אצל כולם יהיו תסמינים. הוא חודר לגוף בקלות. דרך ההעברה השכיחה ביותר היא מפה לפה, ע"י שימוש בכלים משותפים או בנשיקה פה אל פה או ממגע עם צואה או פי הטבעת. טפיל זה מצליח לשרוד חומציות הקיבה. כאשר הוא נצמד לרירית הקיבה, נוצרת דלקת מסביב לו. הדלקת גורמת לפגיעה ברירית ולאורך זמן לכיבי קיבה, דבר שעלול להתפתח לסרטן בקיבה. תסמינים אופיינים: צרבות, בעיות עיכול, גזים, כאבי בטן ואי נוחות ברום הבטן, חסר של אבץ, ברזל ו - B12 אשר עלולים לגרום לאנמיה וחולשה.

      טפילים חד תאיים:

      • בלסטוציטיס הומיניס - Blastocystis Hominis : אחד מטפילי המעיים הנפוצים יותר. בעבר נחשב לפיטריית שמר שאינה גורמת למחלות, נמצא במעי ומנגון הפעולה שלו עוד לא ברור. הידבקות תעשה מאדם לאדם בתנאי הגיינה נמוכים ולא תמיד תגרום לסימפטומים חד משמעיים. יהיו אנשים שישאו את הטפיל ללא תסמינים בכלל ויהיו אנשים שיסבלו מבעיות שונות במערכת העיכול: שילשול חריף או כרוני, יציאות רכות, כאבי בטן ונפיחות באזור הבטן.
        *עלול להוביל לאבחון שגוי של מעי רגיז. אבחנה חד משמעית תהיה רק לאחר בדיקת צואה.
       
      • אמבה - Amoeba : ישנם 7,000 מיני אמבות. היא חיה במים מלוחים ומתוקים, אדמה לחה בכל מקום בעולם. ההדבקות תהיה ממים או מזון מזוהמים. לרוב האמבה לא תזיק, אך ישנם מינים שגורמים למחלות לא סימפטיות כגון דיזנטריה. לאמבה שתי צורות קיום: באחת היא ניזונה מדופן המעי ומפלורת המעי ותגרום לשלשולים קשים, אופציה נוספת היא שהאמבה תתפתח לציסטה שתצא בצואה ובכך עלולה בקלות להדביק כל מי שבא במגע איתה.

       

      • ג'יארדיה למבליה- Giardia lamblia: זה טפיל אשר גורם למחלות מעיים ביונקים רבים, בעיקר חיות בית ומשק. כמו כן אצל בני אדם ובעיקר ילדים. הג'יארדיה למבליה נצמדת לרירית המעי הדק וניזונה ממנו. קצב התרבות של הטפיל מהיר, אחת ל-4 שעות. הוא מתחלק ל-2 תאים, אחד נשאר צמוד לרירית והשני הופך לציסטה אשר יוצאת בצואה. הציסטה עמידה מאוד בתנאים קשים ומסוגלת לשרוד חודשים במאגרי מים שונים. רק לאחר הדבקה והגעה לאיזור המעי הציסטה תהפוך לצורתו הבוגרת של הטפיל ותתחיל שוב לשכפל את עצמה.

       

      • פלסמודיום - Plasmodium : לפלסמודיום למעלה מ- 175 מינים. רק ארבעה מינים מתוכם הם אלה הגורמים למחלת המלריה. המלריה או קדחת הביצות היא מחלה קטלנית שפוגעת בכדוריות הדם האדומות. עד המצאת הדי.די.טי תפוצתה הייתה גדולה בהרבה, אך כיום היא נפוצה בעיקר באזורים הטרופיים. המלריה מופצת בעזרתו של יתוש אנופלס. בשנת 2010 מתו ממנה כ- 655,000 חולים.

       

      • טוקסופלסמה גונדי - Toxoplasma gondii:  טפיל שנמצא במעיים של חתולים. ניתן להידבק מהטפיל במגע ישיר עם צואת חתולים, נגיעה באדמה שבה יש צואת חתול או מבשר נגוע שלא בושל כהלכה. הוא בין הטפילים הנפוצים ביותר, ההערכה היא שבין רבע לשליש מאוכלוסיית העולם נדבקו בטפיל זה. טוקסופלזמוזיס היא המחלה הנגרמת בגלל טפיל זה ותסמיני ההדבקות דומים למחלת חורף או כאבי ראש. המחלה נחשבת מסוכנת מאוד לנשים בהריון, חולי סרטן, חולי איידס ולמעשה לכל מי שמערכת החיסון שלהם חלשה או נמצאים במצב של כשל חיסוני.

       

      תולעי מעיים:

      • תולעי שוט - Whipworm : תולעת קטנה מאוד שניזונה מרקמת המעי הגס ומההפרשות שלה. ההדבקה מתרחשת משתייה או מזון נגוע או צואה נגועה. אצל אלו שנדבקו בטפיל זה תראה עלייה חדה בערכי האאוזינופילים בבדיקות הדם.
       
      • תולעים עגולות - Ascaris lumbricoides: נקראת כך כיוון שצורתה הבוגרת היא עגולה. התולעת מטילה ביצים בצואה. הצואה עם הביצים נספגת באדמה והן מתפתחות לתולעים אשר עוברות לצמחיה מסביב. עיקר ההדבקה נעשית על ידי אכילת פירות וירקות נגועים. כמו כן אם לא שטפו ידיים לאחר יציאה גם תיתכן הדבקה.

       

      • תולעי קרס - Hookworms: נקראות כך בגלל אברי הפה שלהן שדומה לקרס. הן נתפסות בדופן המעי ומוצצות את הדם מכל הדם שבאיזור ולאורך זמן יגרמו לאנמיה.לא ניתן לזהותם בעין ויש צורך בבדיקת צואה במעבדה. נמצאות באיזורים עם הגיינה לא טובה ויכולות לחדור לגוף האדם דרך כפות הרגליים.
       
      • תולעי סרט - Tapeworm: אלו תולעים ארוכות ודקות וההדבקה נעשית מאכילת בשר או דגים שמכילים את זחלי התולעת (פחות נפוץ בארץ). התולעת מתארחת במעי, מטילה אלפי ביצים ולאחר ההטלה היא מתה. הביצים מאוד עמידות ויכולות לשרוד על כל משטח כשבועיים מחוץ לגוף מארח - צעצועים, מגבות, בגדים, אסלה, מתחת לציפורניים, מצעים. לכן ההדבקה נעשית מאדם לאדם - אשר לא שטפו ידיים לאחר יציאה בשירותים, נגעו בפי הטבעת במהלך היום ונוגעים בפה או בשאר חפצים ללא שטיפת ידיים. כמו כן עלולים להידבק ממזון או מים נגועים.

       

      • תולעי סיכה / תולעי מחט - Pinworm: הסוג הנפוץ ביותר בארץ, בעיקר בגני ילדים. ההדבקה נעשית  בדומה להדבקות מתולעי סרט. הביצים של תולעי הסיכה שורדות כ- 10 ימים על כל משטח וההדבקה היא מיידית. התולעים נודדות למעי הגס וכאשר הן בנות חודש, הנקבות נודדות לפי הטבעת שם הן מטילות אלפי ביצים זעירות (את הביצים ניתן לראות במיקרוסקופ בלבד), כאשר הביצים בוקעות הן חוזרות למעי הגס. מחזור החיים של תולעי הסיכה מתחיל למעשה כשבולעים את הביצים, הבקיעה נעשית בתרסריון. הזחלים גדלים במהירות ונעים דרך המעי הדק למעי הגס. במהלך הנדידה התולעים הופכות לבוגרות. במעי הגס מתבצעת ההפריה של הנקבות, לאחר ההפריה הזכרים מסיימים את תפקידם ומתים. הנקבות ההרות, נשארות במעי הגס וניזונות מהתוכן שלו. כמעט כל הגוף של התולעת מתמלא בביצים - 11,000-16,000 ביצים, בתולעת אחת! לאחר כחמישה שבועות לערך מתבצעת ההטלה. הנקבות מגיעות לפי הטבעת וזאת על מנת לספק חמצן הדרוש להתפתחות הביצים.

       

      מהם התסמינים המעידים על נוכחות טפילים?

      תסמינים אמנם משתנים מטפיל לטפיל, אך רכזנו עבורכם רשימה שתסייע לכם לזהות באופן ראשוני האם כדאי לבדוק לעומק או אפילו לעשות טיפול טבעי מונע ולבחון האם תסמינים אלה חלפו או פחתו. בחנו את עצמכם דרך הרשימה בכדי לבחון האם הנכם סובלים מאחד או יותר מהסימפטומים הבאים:

      • גרד או דגדוג מציק באזור פי הטבעת, בעיקר בלילה
      • אצל בנות - גרד או צריבה בנרתיק
      • חלומות רעים, נדודי שינה, שינה טרופה
      • הזעה לילית שאינה קשורה לטמפרטורת החדר
      • חוסר מנוחה כללי
      • כאבי בטן, אי נוחות בבטן
      • בחילה, במקרים רבים מלווה בצרבת
      • שלשול או עצירות
      • צואה רירית או דמית, צואה בעלת ריח חריף
      • נפיחות באזור הבטן 
      • ריבוי גזים 
      • עצבנות 
      • חוסר ריכוז
      • הרטבה לילית בעיקר אצל ילדים
      • חוסר יציבות רגשית
      • חוסר תיאבון וירידה במשקל
      • חום, צמרמורת
      • עייפות, חולשה, תשישות
      • סחרחורות
      • אי סבילות למזונות, בעיות ספיגה
      • דלקות מפרקים
      • בעיות עור

      במידה ומצאתם כי אתם סובלים מאחד מהתסמינים או יותר יש מקום לנסות לאבחן האם יש דברים בגו, במידה ומצאתם שאתם סובלים מכמה מהתסמינים כנראה שהתשובה היא שיש צורך בטיפול. שכיחותם של טפילי מעי כה רבה שאין זה מופרך כלל לעשות טיפול תחזוקתי שנתי או חצי שנתי בעיקר למי שנמצא במגע עם ילדים.
       

      מהן הדרכים לאבחנה ?

      • על פי תסמינים שמספר הנדבק (גרד, אי נוחות, דגדוג) או בן משפחה או חברים שנדבקו או במידה ויש הידבקות בגן ילדים.
      • במקרים מסויימים ניתן לבחון בעין בלתי מזויינת, כאשר הילד/ה מתלוננים על גרד בפי הטבעת ניתן לבדוק זאת עם פנס, בשעות הלילה. נראה כמו חוט לבן שזז. חשוב לציין כי במידה ולא ניתן לראות אותן אין זה שולל את נוכחותן כך שבדיקה זו איננה מספקת.
      • בחינה נוספת תהיה התבוננות ביציאות בשרותים או בסיר לילה לבדוק הימצאות תולעים בצואה.
      • בדיקת צואה רחבה במעבדה תהיה הדרך המדויקת ביותר לצורך זיהוי סוג הטפיל. חשוב לציין כי חובה לחזור על הבדיקה כמה פעמים כי תוצאה שלילית רצוי להשיג לכל הפחות בשתי בדיקות רציפות כי הן יודעות להדגים שלילי שקרי במקרים מסוימים. 
      • בבדיקת הדם השגרתית רמה גבוהה של אאוזינופילים יכולה להוות אינדיקציה לנוכחות טפילים. ישנן בדיקות ממוקדות יותר אך אותן יש לבקש באופן מיוחד או לעשותן באופן פרטי.
      • לאבחון רמות של הליקובקטור פילורי נהוגה בדיקת נשיפה אליה ניתן לקבל הפניה מרופא המשפחה.
      • לאבחון קנדידה יש בדיקת צואה ספציפית והיא הטובה ביותר.

       

      מהו הטיפול הקונבנציונאלי המקובל ?

      וורמוקס - Vermox התרופה השכיחה לטיפול בתולעי מעיים. נוטלים מנה אחת - לפי המלצת הרופא ולאחר כשבוע נוטלים מנה נוספת. הסיבה לכך היא ביצים ותולעים צעירות פחות רגישות לוורמוקס. תופעות לוואי כגון שלשול, כאבי בטן, חום, פריחה וגרד.

      פלאג'יל - Flagyl אנטיביוטיקה רחבת טווח לטפילים חד תאיים. לפלאג'יל תופעות לוואי רבות כגון בחילה, חוסר תיאבון, כאבי בטן, טעם מתכתי, יובש בפה ולעיתים כאבי ראש, סחרחורת ועקצוצים.

      קלוטרימאזול- Clotrimazole התרופה השכיחה ביותר לטיפול בפטריות שמר. מוכרת בשם אגיסטן. מגיעה כקרם, תמיסה או תרסיס לשימוש חיצוני או טבליות, פתליות, נרות לשימוש פנימי.

      טיפול בהליקובקטור פילורי: הטיפול בחיידק כולל נטילה של  2-3 סוגי אנטיביוטיקה  יחד עם סותר חומצה. אומפרדקס או לוסק. תופעות הלוואי לטיפול: בעיות במערכת העיכול - שלשולים, בחילות, כאבי בטן, עצירות, גזים, איבוד תאבון, טעם רע ויובש בפה, כאבי ראש, עייפות וחולשה כללית, חולשה בגפיים, נפיחות בקרסוליים, שתן כהה, הפרעות שינה, גרד ופריחה.

      מה יש לרפואה המסורתית להציע?

      הטיפול בטפילי מעיים ע״י צמחי מרפא קיים בכל רפואה מסורתית, סינית, הודית, שמאנית ומערבית ונפוץ עד היום הזה. פורמולה מותאמת של צמחי מרפא מהווה טיפול יעיל ביותר לטפילי מעיים, אך יש להתאימה לכל אדם ולבחון כל מקרה לגופו. לצורך העניין הטיפול בקנדידה יהיה שונה מהטיפול בתולעי מעיים או מהטיפול בהליקובקטור פילורי.

      ד״ר חולדה רגר קלארק רואה את טפילי המעיים כאחד הגורמים מחוללי המחלות העיקריים ובספרה היא ממליצה על טיפול כללי המתאים לקשת רחבה של תולעי מעיים וטפילים נוספים באמצעות שלשה צמחים עיקריים: אגוז שחור, ארטימיסיה וסיזיגיום, פורמולה זו ששודרגה ואוזנה עם צמחים נוספים אכן מהווה בסיס גם לפורמולה בה אנו משתמשים כיום.  

      לטיפול בקנדידה באמצעות פו ד׳ארקו יש סיפורי הצלחה רבים מאז הרופאים השמאנים ביערות הגשם ועד היום. הוא משמש כצמח אנטי פונגלי, אנטי בקטריאלי עוצמתי גם כרכיב בודד. singl agent. לקריאת מאמר מורחב על עץ מופלא זה לחץ כאן.

      הליקובקטור פילורי הנו טפיל עיקש והטיפול בו במקרים רבים אינו מסתיים באמת אלא מתוחזק תקופתית. צמחים רבים מסייעים בתחזוקה זו כגון: שום, שמן אורגנו, קיוס מסטיקה ופטריית ההיריסיום. לקריאה על מיקרו ניסוי שעשינו בקליניקה עם ההיריסיום בלבד לחץ כאן.

       

      להלן כמה תרופות סבתא מבוססות מזון בהן אפשרי להשתמש בעיקר לצורך מניעה:

      • אכילה יומיומית של חופן גרעיני דלעת - אחד מהמזונות העתיקים לטיפול בטפילי מעי. 
      • שום - צריכה של שום טרי על בסיס יום יומי, אף היא מן הדרכים המסורתיות לטיפול בתולעי מעיים.
      • אורגנו יעיל כנגד טפילים שונים ביניהם הליקובקטור פילורי- ניתן להכין ממרח אורגנו - לכתוש צרור של אורגנו טרי יחד עם 6-7 שיני שום ושמן זית.

       

      המלצות נוספות

      • כיוון שסיכון ההדבקות גבוה יש לעשות טיפול לכל המשפחה! 
      • כביסה של המצעים, תחתונים, מגבות, פיג'מה בטמפרטורה של 60 מעלות.
      • שמירה על הגיינה - רחיצת ידיים עם סבון המכיל חומרים אנטי בקטריאליים טבעיים לאחר כל ביקור בשירותים, לפני הכנת מזון, לפני הארוחה, לאחר מגע בפי הטבעת והחלפת מגבות ידיים לעיתים קרובות.


      המאמר מוגש מאת:
      קרן מלן סרוסי נטורופתית ND מטפלת בתזונה וצמחי מרפא. 
      אמיר פרלמן מנכ״ל אי.בי.אר מומחה לרפואה תזונתית, צמחי ופטריות מרפא.

      הערה חשובה
      למען הסר ספק כל המידע המוגש במאמר זה אינו  מהווה המלצה רפואית מוסמכת ואין לראות בו הנחיה או המלצה או הוראה או עצה לשימוש לאדם ספציפי או הורדה של תרופה כלשהי. אין במידע המוגש במאמר תחליף לייעוץ רפואי פרטני או אחר. נשים בהיריון, נשים מניקות, ילדים, וכן אנשים החולים במחלות כרוניות והנוטלים תרופות מרשם – יש להיוועץ ברופא לפני השימוש בכל צמח מרפא.

      אם המאמר העשיר אתכם ותרצו לקבל עדוכנים ומאמרים נוספים מדי חודש לחצו כאן להצטרפות לניוזלטר שלנו.
       

      מקורות לקריאה נוספת  ממחקרים רלוונטיים :

      אגוז שחור:

      Clark A. Jurgens T. and Hufford C. Antimicrobial activity of Juglone. Phytotherapy Research, 4: 11-14, 1990

      Kale, A.A. et al. (2011) In vitro anthelmintic activity of stem bark of Juglans regia LJ Chem. Pharm. 302-298(2)3

      Rodrigues, L. et al. (2010) Antifungal activity in Juglans nigra green husks. Planta Med. 444-76.

      ארטימיסיה:

      Khan S, Afshan K, Mirza B, Miller JE, Manan A, Irum S, Rizvi SS, Qayyum M. Anthelmintic properties of extracts from Artemisia plants against nematodes. Trop Biomed. 2015 Jun;32(2):257-68

      Krishna S, Bustamante L, Haynes RK, Staines HM. Artemisinins: their growing importance in medicine. Trends Pharmacol Sci. 2008 Oct;29(10):520-7. doi: 10.1016/j.tips.2008.07.004. Epub 2008 Aug 25

      שום:

      Goncagul G, Ayaz E. Antimicrobial effect of garlic (Allium sativum). Recent Pat Antiinfect Drug Discov. 2010 Jan;5(1):91-3. 

      גרעיני דלעת:

      Díaz Obregón D, Lloja Lozano L, Carbajal Zúñiga V. [Preclinical studies of cucurbita maxima (pumpkin seeds) a traditional intestinal antiparasitic in rural  urban areas]. Rev Gastroenterol Peru. 2004 Oct-Dec;24(4):323-7. 

      אורגנו:

      Force M, Sparks WS, Ronzio RA. Inhibition of enteric parasites by emulsified oil of oregano

      Bahmani M, Rafieian-Kopaei M, Hassanzadazar H, Saki K, Karamati SA, Delfan B. A review on most important herbal and synthetic antihelmintic drugs. Asian Pac J Trop Med. 2014 Sep;7S1:S29-33. doi: 10.1016/S1995-7645(14)60200-5


      מקורות לקריאה נוספת מתוך ספרי בריאות :
      1. ספרה של ד"ר חולדה רגר קלארק the cure for all diseases מביא תיאורי מקרה רבים ויש בו פרוטוקול בו נעשה שימוש בצמחי מרפא לצורך ניקוי הגוף מטפילים.
      2. ספרו של אנדריאס מורץ הבריאות בידיים שלך - מתאר את הגורמים לחלולי ומתצאו בו סיכום קצר וקל להבנה על כמה מהצמחים המוזכרים במאמר זה.
      3. ספרו של קנט ג'ונס pau dwarco immune power from the rain forest מביא מידע רב אודות צמח הפו ד'ארקו (טבבויה) והשימוש בו ברפואה השמאנית.
      4. ספרו של א.ס נאידו natural food antimicrobial system מגיש בחינה רחבת זווית של נוטריאנטים המצויים במזונות ופעילותם להגנה ושמירת האיזון.